סימה שמעוני, 69, אשה נמרצת, דעתנית, ו״לא מנומסת״ כהגדרתה- יוצאת לתבוע בחזרה את הזכות לספר סיפורם של ילדי- הפוליו, שקובצו למוסד אלי״ן במנזר סן-סימון בירושלים בשנות השישים. חמושה במצלמה קטנה המחוברת לכיסא הגלגלים שלה היא יוצאת עם חברה הטוב פיני נויבירט, לתעד את חבריהם ואנשי הצוות שהיו איתם במוסד. הם גדלו במקום שבו הרופאים הם אלוהים, התבצעו עשרות ניתוחים מיותרים ושיקום מפרך ללא משפחה ותמיכה, אך החוויה האינטימית של אחווה ושותפות במוסד הולידה קבוצה של אקטיביסטים שייסדו את התנועה למען זכויות הנכים. הסרט מביא דיוקן מורכב, מפתיע ומשעשע של אנשים עם מוגבלויות שבגילם- כבר אין מה להסתיר.