מחזה תיאטרון בליווי מוזיקה חיה.
הצגה בהשראת הפנתרים השחורים.
רגעי הקסם של ארבעה ירושלמים צעירים ממוצא מרוקאי אשר הוגים ב-1970רעיון מהפכני של ממש – להפוך מגנבים קטנים אשר מוּנָעים מתחושת רעב ותשוקה לחיים טובים יותר בעולם גזעני וחומרני, לשליחי ציבור החותרים לתיקון מצב הצבירה המנוכר במרחב החברתי שבו הם חיים.
אייבי ליבראטי הגנגסטר, פרוספר מלול חסר המעצורים, יעיש בוזגלו הנשמה ואתי אחותו היפה, הם הארבעה אשר מחוללים את המהפכה, בהשראת חזונו המזדמן של דייויד האמריקאי – סטודנט יהודי סטלן שרוכש את החשיש שלו בתחנה של ליבראטי. על ספסל הסוטול בשכונת מוסררה הם מקשיבים לצ’יזבאטים היסטוריים על תנועות המחאה של השחורים באמריקה. בין שאכטה לסיגריה דייוויד מתאהב באתי הקטנה, פרוספר ואייבי גם, וכולם יחד מדביקים את השכונה בחזון מהפכני חדש אשר מבעיר את המדינה כולה.
הקצין הממונה, אלברט מקנאסי, מרוקאי מהשכונה, נחוש להוכיח לממונים במשטרה ובשירותי הביטחון (אשכנזים כמובן), שהוא האיש הנכון לעצור את ההתארגנות במוסררה. לו עצמו ברור, כי אם ייכשל במשימה הוא יאבד את שני העולמות.
פעיל שמאל חתרן בשם גרשון ויגוצקי, עיתונאי במשרה חלקית, נרתם למאבקם החברתי של הצעירים ממוסררה. הוא דוחף אותם להשתלב במערכת הפוליטית ומצליח לאזן את העויינות נגדם בעיתונות המגוייסת.
האידיאליזציה הציבורית של המאבק מלחיצה את בכירי הממשלה, שמתחילים לגשש בשכונה מתוך כוונה לפורר את התא הפוליטי החדש שנוצר אל מול עיניהם. אנשי שב”כ מתוחכמים וקציני משטרה בוגדניים מגוייסים כדי לזרוע מזימות ותככים בין המהפכנים הצעירים, אלא שאירוע חיצוני גדול וחזק מפתיע את שני הצדדים…
תנועת הפנתרים השחורים, אשר נחשבת לפורצת הדרך של המחאה החברתית בישראל, הוקמה בשנת 1970 על ידי חבורת נערי שוליים משכונת העוני מוסררה. המחזה נכתב בהשראת סיפורם, אך לדמויות אין קשר למציאות.
המחזה נכתב בשיתוף השחקנים.
מאת: הדר גלרון, אמיר זהר
בימוי: הדר גלרון
שחקנים: הלל שמעון – השוטר מקנאסי, האמא של יעיש, בועז נחום – אייבי, ליטל לוזון – אתי היפה, יואב כהן/עידן סמג’ה – פרוספר ניראל פרידמן/אריאל קרן – יעיש, יובל שוורצמן – עיתונאי, שב”כניק/
מוסיקה מקורית: יאיר סרי/ נגני מוסיקה חיה: אביתר חרמשאור חסון, רגב ברוך/נמרוד גורביץ, יואב גלעד/נטע לובל
כוריאוגרפיה: עומר זמרי
תפאורה: עלי קפלן וילדמן
תלבושות: ליאת בן שושן/ ע. במאי: ששי מטו.
